אָבִי הֵרִים אֶת יָדוֹ וְאָמַר: "הַתָּכְנִית יְכוֹלָה לְהַצְלִיחַ אֲבָל הִיא מְסֻכֶּנֶת".
הַתּוֹלַעִים שָׁתְקוּ וְהֶאֱזִינוּ בְּמֶתַח לְדִבְרֵי אֲבִי.
"הַתָּכְנִית בְּעִקָּר מְסֻכֶּנֶת לִי ולרָחֵלי – אֲבָלאֲנַחְנוּ מוּכָנִים לָקַחַת אֶת הַסִּכּוּן!".
וּבְכֵן, מָה שֶׁלֹּא סִפַּרְנוּ קוֹדֵם זֶה שֶׁלִּפְנֵי הָאֲסֵפָה אָבִי דִּבֵּר עִם רָחֵלי וְהִיא שֶׁהֶעֶלְתָה אֶת הָרַעְיוֹן שֶׁהִצִּיג אָבִי לִפְנֵי הָאֲסֵפָה וּבִקְשָה שְאָבִי יָצִיג אוֹתָה לָתוֹלָעִים בִּשְמָה.
הָרַעְיוֹן הוּא שֶׁבִּמְשִׂימָה הַקְּרוֹבָה שֶׁל הַחֲלָלִית לְאִסּוּף עֲלֵי תּוּת מִכַּדּוּר הָאָרֶץ יָטוּסוּ גַּם אָבִי ורָחֵלי חֲזָרָה לָאָרֶץ וְיַאַסְפוּ הַרְבֵּה גַּרְעִינִים שֶׁמַּתְאִימִים לְצִפורִים – וְיָבִיאוּ אוֹתָם לְכַדּוּר תּוּת. אָמְנָם הַתָּכְנִית עֲדַיִן לֹא כָּלְלָה אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ יְשַׁכְנְעוּ אֶת הַצִפורִים לְהַחֲלִיף אֶת הַתּוֹלַעִים בְּגַרְעִינִים כַּאֲרוּחָה לֶצֶאְצֳאֵיהֶם, אוּלָם כְּפִי שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ: "דַּיָּה לְצָרָה בִּשְעָתֳה" וְכֵן "לְכָל דָּבָר יֵשׁ זְמַן וְעֵת" וְאוּלַי נוֹסִיף עוֹד בִּטּוּי שֶׁיּוֹתֵר מַתְאִים לִיְלָדִים: "נְטַפֵּס עַל הַהַר (אוֹ עָדִיף עֵץ) כְּשֶׁנַּגִּיעַ אֵלָיו" (יֵשׁ עוֹד בִּטּוּיִים אֲבָלנִרְאֶה לִי שֶׁהֵבַנְתֶּם אֶת הָרֶמֶז).
בְּכָל אֹפֶן הָאֲסֵפָה הֶאֱזִינָה לְאָבִי בֶּקְשֶב רָב, וְאָבִי הִמְשִׁיךְ: "מָתַי אַתֶּם מְתַכְנְנִים לָשׁוּב לַכַּדּוּר הָאָרֶץ?"
הֵחֵלּוּ מִלְמוּלִים וְלִחְשוּשִים בְּקֶרֶב קָהָל הַתּוֹלַעִים וְאָז הַתּוֹלַעַת שְלוֹנְגָה פָּתְחָה וְאָמְרָה לִרֶעוֹתֶיה הַתּוֹלַעִים: "תַּפְסִיקוּ לִהְיוֹת כְּאִלּוּ חַשְׁדָנִים". הִיא הִסְתַּכְּלָה לְכִוּוּן אָבִי וְאָמְרָה: "מָתַי אַתֶּם רוֹצִים שֶׁנֵּצֵא לַדֶּרֶךְ"?
אָבִי אָמַר: "כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מֻקְדָּם יוֹתֵר טוֹב".
"אָז נָטוּס מָחָר!" עָנְתָה שְלוֹנְגָה, ושְלוֹך הוֹסִיף: "אֲנִי אֲטַפֵּל בְּהֲכָנַת הַחֲלָלִית וְכֻלָּנוּ נֵצֵא מָחָר לַדֶּרֶךְ".
הַתּוֹלַעִים כֻּלָּם הֶרִיעוּ וְשָׂמְחוּ שֶׁהַיְּלָדִים לְצִדָּם. הֵם כְּבָר סָמְכוּ עַל הַיְּלָדִים לְגַמְרֵי.
לְמָחֳרָת הַיּוֹם הֶעֱמִיסוּ כֻּלָּם אֶת הַשַּׂקִּים הָרֵיקִים (גַּם עֲבוּר גַּרְעִינִים וְגַם עֲלֵי תּוּת) וְהָאוֹכֵל, ושְלוֹך וסְנוּפִּי נִבְחֲרוּ לְלַוּוֹת אוֹתָם שׁוּב בַּמַּסַּע שֶׁכֵּן הֵם שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַיְּלָדִים מִלְכָתְכִילָה.
כָּאֲשֶׁר הַכֹּל הָיָה מוּכָן וְהֵם יָשְׁבוּ בָּחֲלָלִית הַתּוּת כֻּלָּם מָחְאוּ כַּפַּיִם וְצָעֲקוּ: "לְהִתְרָאוֹת יְלָדִים – וּבְהַצְלָחָה!", וְכַמּוּבָן גַּם בְּרָכוֹת הַצְלָחָה לְחַבְרֵיהֶם סְנוּפִּי ושְלוֹך נִשְׁמְעוּ מִכָּל כִּוּוּן.
אָז שְלוֹך לָחַץ עַל הַכַּפְתּוֹר הָאָדֹם (הַזָּכוּר בְּעֶצֶם לַטּוֹב) וְהַגַּג נִסְגַּר.
שהָרַעַשׁ הִתְגַּבֵּר אֲבָל פִּתְאֹם הֵם הִרְגִּישׁוּ רְעִידוֹת חֲזָקוֹת וְהַחֲלָלִית לֹא הִתְרוֹמְמָה – אֶלָּא לְהֶיפֶך! נִרְאֶה הִיא שׁוֹקַעַת בָּאֲדָמָה! נִרְאֶה שְמָשֵהוּ רַע מְאֹד קוֹרֶה לַחֲלָלִית...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה