יום רביעי, 27 באוקטובר 2010

פרק 13: סוֹף דָבָר - הָשַלוֹם שהֶגִיעה

"הִנֵּה הוּא" נִשְׁמְעוּ צְוָחוֹת שֶׁל צִפורִים.
רָפִי נִבְהַל אֲבָל הַצִפורִים אָמְרוּ: "אַל תִּדְאַג, אֲנַחְנוּ מֵעֲדִיפות גַּרְעִינִים וְשָׁלוֹם עִם הַתּוֹלַעִים".
אָז רָפִי נֶעֱמַד וְהִסְתַּכֵּל עַל הַצִפוֹרִים הַיָּפוֹת וְהַגְּדוֹלוֹת, וְהֵם הִסְתַּכְּלוּ עָלָיו חֲזָרָה.
רָפִי אָמַר: "אוּלַי יֵשׁ מִתְנַדֶּבֶת שֶׁתִּקַּח אוֹתִי חֲזָרָה לַתּוֹלַעִים"?
מִיָּד צִפּוֹר יָפָה אָמְרָה: "קְפֹץ לִי עַל הַגַּב".
הֵם טָסוּ לַמְּרַגְּלוֹת הַהַר, וְרָפִי הוֹדָה לַצִּפּוֹר הַיָּפָה וְאָמַר: " תּוֹדָה, וּלְהִתְרָאוֹת מָחָר עַל גְּדַת הַנָּהָר".
לְמָחֳרָת הִגִּיעוּ הַרְבֵּה תּוֹלַעִים לִנְקוּדָת הַמִּפְגָּשׁ, וּכְפִי שֶסוּכָּם נָחֲתוּ מִשָּׁמַיִם שְׁתֵּי צִפורִים בָּמוֹעֶד שֶנִיקְבָּע.
רָפִי עָמַד וְדִבֵּר: "הוֹדוֹת לִיְלָדָיי לָמַדְתִּי לְהַכִּיר אֶת עוֹלַמְכֶם הַמֻּפְלָא, וּתְרוּמָתֶנוּ תִּהְיֶה שֶׁיִּשְׂרֹר שָׁלוֹם בַּכּוֹכָב תּוּת!".
כֻּלָּם הֶרִיעוּ, וְרָפִי הִמְשִׁיךְ: "אֲנִי שָׂמֵחַ לֵאמֹר לָכֶם שֶׁכֻּלָּם, הַצִפורִים, הַתּוֹלַעִים וְהַפַּרְפַּרִים יָפִים מְאֹד, וּלְכֻלָּם יֵשׁ מָקוֹם נִפְלָא לָגוּר בּוֹ. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעַד כֹּה הָיְתָה מִלְחָמָה מַפְחִידָה בְּנֵיכֶם, אֲבָל יֵשׁ פִּתְרוֹן. הַתּוֹלַעִים הַחֲכָמוֹת יוֹדְעוֹת כֵּיצַד לָטוּס לַכַּדּוּר הָאָרֶץ, וְהֵן תָּבֶאנָה אוֹכֵל לְכֻלָּם! גַּם לְעַצְמָם – עָלֵי תּוּת, וְגַם לַצִפוֹרִים – גַּרְעִינִים, וְכָךְ כֻּלָּם יִשְׂבְעוּ וְלֹא יִלָּחֲמוּ יוֹתֵר!".
כֻּלָּם הֶרִיעוּ לְרָפִי בְּשִימְחָה, וְאָבִי ורָחֵלי חִבְּקוּ אֶת אֲבִיהֶם וְאָמְרוּ לוֹ: "אֵיזֶה מַזָּל שֶׁבָּאתָ בֶּעִיקְבוֹתֵינוּ".
רָפִי הִסְתַּכֵּל בָּהֶם בְּאַהֲבָה וְאָמַר: "הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁגִּלִּיתֶם הוּא יָפֶה וְתָמִים, וְכָךְ נִשְׁמֹר אוֹתוֹ – בְּסוֹד, כְּדֵי שֶׁאֲנָשִׁים רָעִים לֹא יַהַרְסוּ אוֹתוֹ (כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בִּזְמַנּוֹ לשְלוֹנְגָה)".
שָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן הֵם הִתְאַרְגַּנּוּ לְטִיסָה חֲזָרָה (מָה לַעֲשׂוֹת וְרָפִי חַיָּב הָיָה לָשׁוּב לַעֲבוֹדָה בַּכַּדּוּר הָאָרֶץ), וְכֹל יוֹשְבֵי כּוֹכָב תּוּת בָּאוּ לְהִפָּרֵד מֵהֵם.
הַמְּסִבָּה נֶעֶרְכָה כֹּל הַלַּיְלָה!!
לְמָחֳרָת שָׁבוּ וְנִכְנְסוּ כֻּלָּם לַחֲלָלִית, וְהַפַּעַם שְלוֹך לֹא שָׁכַח לְהַעֲלוֹת אֶת הָעוֹגֵן.
הַטִּיסָה הָיְתָה כְּיפִית כְּתָמִיד, אֲבָל הָיָה קְצָת עָצוּב כִּי רָפִי הוֹדִיעַ לַיְּלָדִים שֶׁיּוּכְלוּ לָשׁוּב לְבִקּוּר רַק פַּעַם בְּשָׁנָה.
רָפִי סִכֵּם עִם הַתּוֹלַעִים שֶׁכֹּל חָדְשָׁיִים יָשִׂים שַׂקֵּי גַּרְעִינִים לְיַד עֵץ הַתּוּת הָעַתִּיק, וּפַעַם בְּשָׁנָה יִיצְטָרְפוּ לִשְׁבוּעַיִם שֶׁל טִיּוּל כֵּיף בַּכּוֹכָב תּוּת.
וְכָךְ חַיּוּ כֻּלָּם בְּאֹשֶׁר וּבְּשָלוֹם. וְהֶמְשֵך הָרְפָּתְקָאוֹתֵיהֵם בָּסִיפּוּרִים הָבָּאִים...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה