אַחַת מֵהַצִפוֹרִים פָּנְתָה לַפַּרְפַּר עָלָיו טָסָה רָחֵלי, ושְלוֹנְגָה שֶׁרָאֲתָה זֹאת כִּוְּנָה אֶת הַפַּרְפַּר שֶׁלָּהּ בְּתִמְרוֹן מְסֻכָּן מוּל עֵינֵי הַצִּפּוֹר וְכָךְ כִּמְעַט ושְלוֹנְגָה נִתְפְּסָה – אֲבָל בְּעֶזְרַת הָתִימְרוּן הִיא הִצִּילָה אֶת רָחֵלי.
הַצְּעָקוֹת וְהַצְּוָחוֹת מִסָּבִיב הֶחְרִישׁוּ אֶת אָזְנֵי הַיְּלָדִים...
אָבִי הִרְגִּישׁ שֶׁהַפַּרְפַּר עָלָיו הוּא יוֹשֵׁב וְטָס מִשְׁתּוֹלֵל מִפַּחַד. אָבִי הֶחֱזִיק בּוֹ בְּכָל כֹּחוֹ, וְכָךְ גַּם רָחֵלי.
כֻּלָּם הִתְפַּזְּרוּ לְכָל הָכִּיוּונִים ורָחֵלי צָעֲקָה לְאָבִי: "תְּכַוֵּן אֶת הַפַּרְפַּר שֶׁלְּךָ לְכִוּוּן הַנָּהָר ונִיפָגֶש שָׁם לְמַטָּה".
"בְּסֵדֶר" עָנָה אָבִי וּשְׁנֵיהֶם הִתְאַמְּצוּ וְסוֹף סוֹף נִפְגְּשׁוּ עַל גְּדַת הַנָּהָר מִתְנָשְפִים וְנִרְגָּשִׁים.
לְאַט לְאַט הִתְאָסְפוּ עוֹד תּוֹלַעִים וּפַרְפַּרִים מִסְּבִיבָם, וְאָבִי שֶׁנִּרְגַּע מְעַט שָׁאַל אֶת שְלוֹך: "לָמָּה הַצִפורִים חוֹטְפוֹת תּוֹלַעִים?". שְלוֹך הִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּעֶצֶב וְעָנָה: "הֵן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בָּנוּ כְּמָזוֹן עֲבוּר הָאֶפְרוֹחִים שֶׁלָּהֶן, וַאֲנַחְנוּ לֹא מַמָּשׁ יוֹדְעִים הֵיטֵב כֵּיצַד לַחֲמֹק וְלָנוּס מֵהֶן".
אָבִי חָשַׁב לְרֶגַע וְאָמַר: "מַדּוּעַ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לְגוֹזָלֶיהֵם גַּרְעִינִים? זֶה גַּם בָּרִיא וְגַם מַשְׂבִּיעַ".
שְלוֹך הִסְתָכֵּל בְּאָבִי וְעָנָה: "מָה לַעֲשׂוֹת וּבֶּכּוֹכָבְנוּ אֵין כְּלָל גַּרְעִינִים שֶׁמַּתְאִימִים לַצִפורִים? נִסִּינוּ לְגַדֵּל פֹּה אֲבָל לְצַעֲרֵנוּ זֶה לֹא הִצְלִיח, וְגַם אִם הָיָה מַצְלִיחַ – כֵּיצַד יָכֹלְנוּ לְשַׁכְנֵעַ צִפורִים לְשַׁנּוֹת מִמִנְהָגָם?"
אוֹתוֹ לַיְלָה אָבִי חָשַׁב וְחָשַׁב כֵּיצַד לַעֲזֹר לַתּוֹלַעִים חֲבֵרוֹתָיו וּבַבּוֹקֵר בִּקֵּשׁ לְדַבֵּר בָּאֲסֵפָה כְּלָלִית עִם כֹּל הַתּוֹלַעִים.
אָבִי פָּתַח וְאָמַר: "תִּרְאוּ, אֲנַחְנוּ רַק אוֹרְחִים פֹּה, אֲבָל לִפְעָמִים אוֹרֵחַ לְרֶגַע רוֹאֶה דְּבָרִים שֶׁיְּצוּרִים הַחַיִּים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מְסֻיָּם לֹא רוֹאִים כֵּיוָן שֶׁהֵם רְגִילִים לְאוֹתוֹ מַצָּב מִיָלְדוּתָם".
"נָכוֹן" אָמְרוּ כֻּלָּם וְהִנְהָנוּ.
"וּבְכֵן, מָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה זֶה שֶׁאַתֶּם הַתּוֹלַעִים בְּכוֹכָב תּוּת חַיּוֹת בְּמָקוֹם נֶהְדָּר אֲבָל מְפַחֲדוֹת כֹּל הַזְּמַן מִדְּבָרִים רַבִּים. בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה מֵהַצִפוֹרִים, מֵהַנְּהָרוֹת שֶׁמָּא יָצִיפוּ אֹתְכֶם... נָכוֹן?"
"כֵּן, אַתָּה צוֹדֵק", עָנוּ כֻּלָּם. "אֲבָל מָה נַעֲשֶׂה נֶגֶד הַפְּחָדִים הַלָּלוּ?".
אָבִי חִכָּה שֶׁיִּהְיֶה שֶׁקֶט וְאָמַר: "יֵשׁ לִי רַעְיוֹן לַתָּכְנִית שֶׁתִּפְתֹּר אֶת כֹּל הַבְּעָיוֹת, אֲבָל צָרִיךְ שִׁתּוּף פְּעֻלָּה וְהַסְכָּמָה".
"רוֹצִים לִשְׁמֹעַ?" הִמְשִׁיךְ אֲבִי.
"כֵּן! כֵּן!" זָעֲקוּ כֹּל הַתּוֹלַעִים....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה