פַּעַם, לֹא לִפְנֵי הַרְבֵּה זְמַן, חַי בְּיִשְׂרָאֵל יֶלֶד וּשְׁמוֹ אָבִי. לְאָבִי הָיְתָה אָחוֹת וּשְׁמָהּ רָחֵל, וְהֵם הָיוּ חֲבֵרִים טוֹבִים וְתָמִיד עָזְרוּ זֶה לָזוֹ.
יוֹם אֶחָד הֵם הָלְכוּ לְשַׂחֵק בַּשָּׂדֶה שֶׁלְּיַד בֵּיתָם וּכְמוֹ תָּמִיד נָשְׂאוּ אוֹתָם רַגְלֵיהֶם אֶל עֵץ הַתּוּת עָלָיו אָהֲבוּ הַיְּלָדִים לְטַפֵּס וּלֶצִילוֹ לְשַׂחֵק וְלִקְרֹא.
הָעֵץ שֶׁהָיָה יָשָׁן וְעַתִּיק (רָאוּ אֶת זֶה לְפִי הַגֶּזַע הָעֲנָקִי וְהָמְשוֹרָג בְּשֹׁרָשִׁים) הֵכִיל בְּחֻבּוֹ חוֹר מִסְתּוֹר אוֹתוֹ רַק אָבִי ורָחֵלי הִכִּירוּ, וּבְתוֹכוֹ הֶחְבִּיאוּ אוֹצָרוֹת כְּמוֹ מִשְׂחָקִים (גַּם כְּאֵלּוּ שֶׁהֵם בָּנוּ וְהִמְצִיאוּ), סְפָרִים שֶׁאָהֲבוּ לִקְרֹא, וְעוֹד...
גַּם בַּפַּעַם הַזּוֹ הֵם נִכְנְסוּ פְּנִימָה לַמִּסְתּוֹר, וְהֶחְלִיטוּ לְהוֹצִיא מִשְׂחָק וּלְשַׂחֵק בְּיַחַד עַל עָנָף רָחָב.
וְהִנֵּה, לִפְנֵי שֶׁהַיְּלָדִים הִסְפִּיקוּ לָצֵאת מֵהַמִּסְתּוֹר הֵם שָׁמְעוּ רַעַשׁ חָזָק בָּחוּץ, רַעַשׁ שֶׁדּוֹמֶה לְמָנוֹעַ מָטוֹס סִילוֹן! הַמִּשְׂחָקִים רָעֲדוּ מִסְּבִיבָם וְהֵם עַצְמָם נִבְהֲלוּ כַּהֹגֶן.
"אוקיי, בּוֹאִי נִרְאֶה מָה זֶה".
הֵם הֵצִיצוּ הַחוּצָה, וּמָה רַבָּה הָיְתָה הַהַפְתָּעָה: מַמָּשׁ לְיַד הָעֵץ חָנְתָה מִין מְכוֹנָה מְשֻׁנָּה בְּצוּרַת תּוּת עֲנָק, וּמִסְּבִיבָה הָיָה עָשָׁן כָּחֹל, וּפָנָסִים חֲזָקִים שֶׁהֵאִירוּ אֶת כֹּל הַסְּבִיבָה – אֲפִלּוּ שֶׁהָיָה עֲדַיִן יוֹם.
אָבִי אָמַר לרָחֵלי: "מָה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?", וְלִפְנֵי שלרָחֵלי הָיְתָה שְׁהוּת לַעֲנוֹת הִתְרוֹמֵם הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַתּוּת הָעֲנָק וּמִבִּפְנִים יָצְאוּ שְׁנֵי יְצוּרִים עֲנָקִיִים אָרְכָּם כְּאֹרֶךְ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בּוֹגְרִים וְצוּרָתָם כּתּוֹלָעֵי מֶשִׁי, וְאֶחָד סִמֵּן לַשֵּׁנִי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְעֵץ הַתּוּת!
שְׁנֵי הַיְּלָדִים נִבְהֲלוּ כַּהֹגֶן, וְנִכְנְסוּ עָמֹק יוֹתֵר לְחוֹר הַמִּסְתּוֹר שֶׁלָּהֶם.
לְתַדְהֵמָתָם הַיְּצוּרִים זָחֲלוּ לָעֵץ הַתּוּת וְאֶחָד מֵהֵם מִהֵר לִקְטֹף עֲלֵי תּוּת לְתוֹךְ תַּרְמִיל צַד גָּדוֹל.
הַיְּלָדִים הֶאֱזִינוּ בְּפַחַד וְשָׁמְעוּ אֶת אֶחָד הַתּוֹלַעִים אוֹמֵר לַשֵּׁנִי: "בּוֹא מַהֵר וַעֲזֹר לִי לִפְנֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם יִרְאוּ אוֹתָנוּ, וְאָז נִהְיֶה בְּצָרוֹת".
הַשֵּׁנִי מִהֵר לְהִצְטָרֵף לָרִאשׁוֹן וְגַם כֵּן הֵחֵל לִקְטֹף עָלִים לְתָרְמִילוֹ.
אָבִי ורָחֵלי מַמָּשׁ מַמָּשׁ פָּחֲדוּ. הֵם דִימְיֵינוּ שֶׁהַתּוֹלַעִים הָעֲנָקִיוֹת בּוֹלְעוֹת אוֹתָם חַיִּים...
וְאָז קָרָה הַנּוֹרָא מִכֹּל: אַחַד הַתּוֹלַעִים הִכְנִיס רֹאשׁוֹ לְחוֹר הַמִּסְתּוֹר וְרָאָה אוֹתָם.
הוּא נִבְהַל וְהַיְּלָדִים נִבְהֲלוּ, וּבְיַחַד שְלוֹשְתָם צָעֲקוּ בְּכָל כֹּחָם: "הַצִּילוּ"!!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה