כַּאֲשֶׁר גַּג הַחֲלָלִית נִפְתַּח וסְנוּפִּי ושְלוֹך יָצְאוּ רִאשוֹנִים כֹּל הַתּוֹלַעִים מִסָּבִיב שָׁאֲגוּ בְּשִׂמְחָה: "בָּרוּךְ בוֹאַכֶם" "יֹפִי שֶׁחֲזַרְתֶּם", וְגַם הָיוּ צְעָקוֹת: "אֵיפֹה הֶעָלִים שֶׁל הַתּוּת? – אֲנִי רָעֶב".
אֲבָל בְּרֶגַע שֶׁהַיְּלָדִים הוֹצִיאוּ אֶת רֹאשָם נִהִיָיה שֶׁקֶט מֻחְלָט, וְאָז כֹּל הַתּוֹלַעִים מִסָּבִיב צָעֲקוּ: " הַצִּילוּ... בָּאוּ לָהָרוּג אוֹתָנוּ... הַצִּילוּ...", וְכֻלָּם הֵחֵלּוּ בִּמְנוּסָת בֶּהָלָה לְכָל הָכִּיוּונִים.
"תֵּרָגְעוּ, הֵם לֹא יַעֲשׂוּ לָכֶם כֹּל רַע" צָעַק אַחֲרֵיהֶם שְלוֹך.
"הֵם חֲמוּדִים, וְהֵם לְצִדֵּנוּ" הֶחְרֵתָה אַחֲרָיו סְנוּפִּי.
אֲבָל זֶה לֹא עָזַר. הַתּוֹלַעִים בָּרְחוּ כְּאִלּוּ רָאוּ אֶת הַשֵּׁדִים הָאֲדֻמִּים מֵהָגֶיהֶינוֹם.
"מָה עָשִׂינוּ שֶׁהֵם כֹּל כָּךְ מְפַחֲדִים מֶאִיתָנוּ?" שָׁאַל אֲבִי.
"תֵּדַע לְךָ שֶׁכָּאן כֻּלָּם גְּדֵלִים וּמְחֻנָּכִים עִם הָאֱמוּנָה שֶׁבְּנֵי הָאָדָם רַק מְחַפְּשִׂים תוֹלָעֶי מֶשִׁי כְּדֵי לִדְרֹך עֲלֵיהֶם וְלִמְעֹךְ אוֹתָם, וְלָכֵן הֵם לֹא מַאֲמִינִים שֶׁיֶּשְׁנָם בְּנֵי אָדָם נֶחְמָדִים שֶׁכְּדַאי לִהְיוֹת חֲבֵרִים שֶׁלָּהֶם" הִסְבִּירָה סְנוּפִּי.
"אֲבָל אַל תִּדְאֲגוּ, תָּנוּחוּ וְתֹאכְלוּ מָשֶהוּא פֹּה בְּמֶרְכָּז הֶחָלָל שֶׁלָּנוּ, שֶׁבּוֹ יֵשׁ מִטְבָּח יָפֶה, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ לְהַסְבִּיר לָהֶם הַכֹּל" אָמַר שְלוֹך.
כַּעֲבֹר כְּשָׁעָה הֵחֵלּוּ לְהוֹפִיעַ תּוֹלַעִים אַמִּיצוֹת מִסָּבִיב שֶׁשָּׁאֲלוּ" אַתֶּם בְּאֱמֶת לֹא דּוֹרְכִים עַל תּוֹלַעִים? אַתֶּם בְּנֵי אָדָם נֶחְמָדִים?".
אָבִי ורָחֵלי הִסְבִּירוּ שׁוּב וְשׁוּב שֶׁהֵם אוֹהֲבִים תוֹלָעֵי מֶשִׁי, וְלֹא יַעֲשׂוּ לָהֶם כֹּל רַע.
לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר כְּבָר לֹא הָיְתָה כִּמְעַט שׁוּם תּוֹלַעַת שֶׁלֹּא דִּבְּרָה אִתָּם... חוּץ מֵהַתּוֹלַעַת הַחַשְׁדָנִית שְלוֹנְגָה שֶׁגָּרָה בַּקָּצֶה הַכְּפָר בַּבַּיִת שֶׁעָשׂוּי מֵאֶבֶן חֲזָקָה. וּכְפִי שֶׁכֻּלָּם הִכִּירוּ אוֹתָהּ: שְלוֹנְגָה לֹא הֶאֱמִינָה לְאַף תּוֹלַעַת וּבֶטַח לֹא לִבְנֵי אָדָם. כֻּלָּם הָיוּ חֲשׁוּדִים בְּעֵינֶיהָ, וְלָכֵן לֹא הָיוּ לָהּ חֲבֵרִים מַמָּשׁ.
שְלוֹנְגָה הוֹדִיעָה: "אֲנִי לִבְנֵי הָאָדָם הָרַצְחָנִיִים הָאֵלֶּה לֹא מִתְקָרֶבֶת. הֵם יַהַרְגוּ אֶת כֻּלְּכֶם יוֹם אֶחָד. תִּרְאוּ שֶׁבַּסּוֹף רַק אֲנִי אֶשָּׁאֵר בְּבֵית הָאֶבֶן שֶׁלִּי – וְאִלּוּ אַתֶּם תֵּהָפְכוּ לְמִיץ תּוֹלַעִים תַּחַת נֶעָלֵיהֶם הָרָצְחָנִיוֹת שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם".
אֲבָל אַף אַחַת מֵהַתּוֹלַעִים לֹא הִקְשִׁיבָה לִשְלוֹנְגָה, וְהִיא מִצִּדָּהּ כֹּל כָּךְ רָצְתָה לְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁהִיא צוֹדֶקֶת.
"אֲבָל אֵיךְ אֲנִי אַרְאֶה לָהֶם שֶׁאֲנִי צוֹדֶקֶת?" חָשְׁבָה שְלוֹנְגָה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה