הָרַעַשׁ מַחְרִישׁ הָאָזְנַיִם נִפְסַק מְעַט כַּאֲשֶׁר הַדְּלָתוֹת בָּחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל חֲלָלִית הַתּוּת נִסְגְּרוּ, וְהַיְּלָדִים הִרְגִּישׁוּ שֶׁהֵם כְּבָר לֹא נִמְצָאִים בָּאֲדָמָה. הַחֲלָלִית הִמְרִיאָה בִּמְהִירוּת לְחָלָל וְקוֹלָהּ שֶׁל הַתּוֹלַעַת סְנוּפִּי אוֹמֶרֶת בְּיֵאוּשׁ: "אֵין מָה לַעֲשׂוֹת, אַתֶּם אִתָּנוּ בַּדֶּרֶךְ לְכוֹכָב תּוּת".
הַיְּלָדִים נִבְהֲלוּ וְשָׂמְחוּ בְּאוֹתוֹ זְמַן, כִּי יֵשׁ לִזְכֹּר שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁהָיוּ יְלָדִים הֵם גַּם הָיוּ סַקְרָנִים עֲנָקִיִים!!!
כּוֹכָב אַחֵר! לָטוּס לְחָלָל! לִהְיוֹת אָסְטְרוֹנָאוּטִים! זֶה מַדְהִים!!
אָבִי שָׁאַל: "כַּמָּה זְמַן זֶה לוֹקֵחַ לָטוּס לַכּוֹכָב תּוּת?"
"שָׁבוּעַ" עָנְתָה סְנוּפִּי, ושְלוֹך הוֹסִיף: "אַל תִּדְאֲגוּ, יֵשׁ לַנּוּ אֹכֶל שֶׁגַּם בְּנֵי הָאָדָם יְכוֹלִים לֶאֱכֹל, רַק שֶׁהַכֹּל צִימְחוֹנִי".
"אֵיפֹה הַשְּׁרוּתִים?" שָׁאַל אֲבִי, "אֲנִי מֵת לְהָשְתִ..". כֻּלָּם חִיְּכוּ, ושְלוֹך עָנָה: "וּבְכֵן, אֵיּן כָּאן מַמָּשׁ שְׁרוּתִים, אֶלָּא עוֹשִׂים הַכֹּל לְשַׂקִּיוֹת אֲטוּמוֹת וּמֶהֵם אח"כ עוֹשִׂים דִּשּׁוּן לִצְמַחִים שֶׁגְּדֵלִים בְּכּוֹכָב תּוּת".
סְנוּפִּי הִסְבִּירָה לַיְּלָדִים אֶת שֶׁצָּפוּי לָהֶם בַּכּוֹכָב תּוּת: "יֵשׁ שָׂם הָרִים גְּבוֹהִים עִם שֶׁלֶג לְמַעְלָה, וּלְכָל תּוֹלַעַת יֵשׁ תְּקוּפָה שֶׁבָּהּ הִיא יְשֵׁנָה וְנֶהְפֶּכֶת לְגֹלֶם עֲנָק. אָז נֶהְפָּכִים הַגְּלָמִים לְפַרְפַּרִים עֲנָקִיִים וּמַרְהִיבִים בְּיוֹפְיָים, עִם כְּנָפַיִם צִבְעוֹנִיוֹת וְעוֹצְרוֹת נְשִׁימָה בְּיוֹפְיָים".
"וְיֵשׁ נְהָרוֹת מַקְסִימִים שֶׁאֲנַחְנוּ מְפַחֲדִים לְהִכָּנֵס לְתוֹכָם כִּי אֵין אָנוּ רוֹצִים לְהֵרָטֵב" הוֹסִיף שְלוֹך.
הַיְּלָדִים מִצִּדָּם הוֹצִיאוּ אֶת הַמִּשְׂחָקִים שֶׁהֵבִיאוּ וְלִמְּדוּ אֶת הַתּוֹלַעִים אֵיךְ מִשְׂחָקִים רוּמִיקוּב, מִשְׂחָקֵי זִכָּרוֹן, וְהַתּוֹלַעִים הֲכִי אָהֲבוּ אֶת מִשְׂחָק "סֻלָּמוֹת וְתוֹלַעִים" (הַיְּלָדִים בִּצְחוֹק הֶחֱלִיפוּ "חֲבָלִים" ב"תּוֹלַעִים", וְהַתּוֹלַעִים כ"כ שָׂמְחוּ שֶׁלֹּא הָיָה נָעִים לֵאמָר לָהֶם שֶׁקּוֹרְאִים לְמִשְׂחָק "סֻלָּמוֹת וַחֲבָלִים").
הַתּוֹלַעִים שָׂמְחוּ בְּעִקָּר כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ בַּמִּשְׂחָק ל"תּוֹלָעַת" וְהָיוּ צְרִיכִים לָרֶדֶת... בִּמְקוֹם לִשְׂמֹחַ כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְסֻלָּם וְעוֹלִים לְמַעֲלָה, וְלֹא עָזְרוּ לַיְּלָדִים שׁוּם הֶסְבֵּרִים.
אָבִי אָמַר לרָחֵלי: "הַתּוֹלַעִים נֶחְמָדוֹת אֲבָל קְצָת מוּזָרוֹת".
הַשָּׁבוּעַ עָבָר בַּמִּשְׂחָקִים, בִּקְרִיאָה, וּבְסִפּוּרִים עַל כּוֹכָב תּוּת, רַק שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהֻזְכְּרוּ צִפוֹרִים הַתּוֹלַעִים מִיָּד שָׁתְקוּ וְהֶחֱלִיפוּ נוֹשֵׂא. וְאָבִי וְרָחֶל הִרְגִישוּ שְהַתּוֹלָעִים מְפָחַדוֹת מֵצִיפוֹרִים. אֳבָל לָמַה הֵם לֹא יָדְעוּ.
וּכְמוֹ שֶׁהַהַמְרָאָה הָיְתָה מְהִירָה כָּךְ גַּם הַנְּחִיתָה הִגִּיעָה לְפֶתַע כֶבּוּם חָזָק וְרַעֲשָׁנִי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה