פרק 2: הָהֶיכֶּרוּת

לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ 2 דַּקּוֹת שְׁלֵמוֹת שֶׁל צְעָקוֹת הַצִּילוּ, נִהִיָיה שֶׁקֶט כַּאֲשֶׁר הַתּוֹלַעִים וְהַיְּלָדִים הִבִּיטוּ בְּפַחַד זֶה עַל זֶה.

אָבִי חָשַׁב: "הֵם כָּל כָּךְ גְּדוֹלִים אָז לָמָּה הֵם מְפַחֲדִים מְאִיתָנוּ?" וְהַתּוֹלַעַת הַגְּדוֹלָה חָשְׁבָה: "הֵם בְּנֵי אָדָם אָז לָמָּה הֵם מְפַחֲדִים מְאִיתָנוּ?", וְאָז רָחֵלי אָמְרָה: "מִי אַתֶּם?", הַתּוֹלַעַת הָיֶמָנִית עָנְתָה: "אֲנַחְנוּ תוֹלָעֶי הַמֶּשִׁי שֶׁל כּוֹכָב הָלֶכֶת תּוּת, וַאֲנַחְנוּ בָּאנוּ לֶאֱסֹף אֹכֶל לְמִשְפָּחוֹתֶנוּ הַגָּרוֹת שָׂם".

אָבִי הִתְעוֹרֵר מֵהַהֶלֶם וְהַפַּחַד וְאָמַר: "מָה זֶה כּוֹכָב תּוּת? מָה זֶה כְּלִי הַטַּיִס הַזֶּה?"

הַתּוֹלַעַת עָנְתָה: "אַתֶּם לֹא תַּהַרְגוּ אוֹתָנוּ? לֹא תְּגַלּוּ עָלֵינוּ?"

רָחֵלי אָמְרָה: "אַל תִּדְאֲגוּ, לֹא נִיפְגָע בָּכֶם וסוֹדְכֶם שָׁמוּר עִמָּנוּ – הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר".

הַתּוֹלַעַת פָּתְחָה וְסִפְּרָה: "לִי קוֹרְאִים סְנוּפִּי, וּלְאָחִי קוֹרְאִים שְלוֹך, אֲנַחְנוּ חַיִּים בכּוֹכָב לֶכֶת נִסְתָּר הַקָּרוֹב לְכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁנִּקְרָא תּוּת. בְּכּוֹכָב שֶׁלָּנוּ אֵין בְּנֵי אָדָם – רַק תוֹלָעֵי מֶשִׁי, וּמִסָּבִיב הַכֹּל יָפֶה וּמָלֵא בְּבָדי מֶשִׁי מַדְהִימִים. אֲבָל עֲצֵי תּוּת לֹא צוֹמְחִים אֶצְלֵנוּ, אָז לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ אוֹכְלִים תַּפּוּחֵי אֲדָמָה וְלִפְעָמִים עָלִים שֶׁל עֵץ אֵיקָלִיפְּטוּס (פִיכְס – זֶה מַר), אֲבָל הֲכִי בָּעוֹלָם אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים עֲלֵי תּוּת. אָז הַתּוֹלַעִים אֶצְלֵנוּ הִמְצִיאוּ אֶת הַחֲלָלִית הַזּוֹ שֶׁיְּכוֹלָה לָטוּס בֵּין כּוֹכָבִים, וְכָךְ מִפַּעַם לְפַעַם אֲנַחְנוּ שׁוֹלְחִים טִיסָה עִם תּוֹלַעִים לְהָבִיא עָלִים. וְהַפַּעַם זֶה הָיָה תּוֹרֵנוּ.. תֵּדְעוּ שֶׁאִם תְּגַלּוּ לְכָל בְּנֵי הָאָדָם עָלֵינוּ לֹא יִתְּנוּ לָנוּ לָשׁוּב וְלָטוּס לְפֹה, וּמְאֹד יִכְעֲסוּ עָלֵינוּ שָׁם בְּכוֹכָב תּוּת, אָז בְּבַקָּשָׁה בְּבַקָּשָׁה שָׁמְרוּ זֹאת בְּסוֹד... בְּבַקָּשָׁה".

אָבִי שׁוּב הִרְגִּיעַ אֶת הַתּוֹלַעִים הָעֲדִינוֹת וְאִלּוּ רָחֵלי, שֶׁהָיְתָה סַקְרָנִית בִּקָּשָׁה: "תּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת לָנוּ סִיּוּר בָּחֲלָלִית בְּבַקָּשָׁה?".

הַתּוֹלַעִים הִבִּיטוּ זוֹ בָּזוּ וְאָמְרוּ: "טוֹב, עָזְרוּ לָנוּ לֶאֱסֹף עָלִים וְאָז נַרְאֶה לָכֶם אֶת חֲלָלִית הַתּוּת".

בִּזְמַן שֶׁאָסְפוּ עָלִים הַתּוֹלַעִים רָאוּ אֶת הַסְּפָרִים וְהַמִּשְׂחָקִים וְשָׁאֲלוּ אֶת הַיְּלָדִים עֲלֵיהֶם. אָבִי סִפֵּר לָהֶם שֶׁחֲבֵרָיו קוֹרְאִים לוֹ "תּוֹלַעַת סְפָרִים" כִּי הוּא אוֹהֵב לִקְרֹא סְפָרִים אָז בֶּטַח גַּם סְנוּפִּי ושְלוֹך יֶאֶהֲבוּ אוֹתָם, וְכֻלָּם צָחֲקוּ.

הַיְּלָדִים הִצִּיעוּ לַתּוֹלַעִים לָקַחַת סְפָרִים וּמִשְׂחָקִים אִתָּם לְכוֹכָב תּוּת, וְכָךְ הֶעֱמִיסוּ אוֹתָם וְאֵת הֶעָלִים לָחֲלָלִית הַמַּדְהִימָה, וְכָּמוּבְטָח, בְּסִיוּם הָאִסּוּף כֻּלָּם נִיכְנֶסוּ לַחֲלָלִית וְהַתּוֹלַעִים הִסְבִּירוּ לַיְּלָדִים אֶת מִבְנֶה הַחֲלָלִית וְכָּפְתוֹרֵיהָ.

אֲבִי, שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לִסְבֹּל לִרְאוֹת כַּפְתּוֹר אָדֹם מִבְּלִי שֶׁיִּלְחַץ עָלָיו... לָחַץ עַל הַכַּפְתּוֹר הַבּוֹלֵט לִפְנֵי שֶׁבֵּרֵר אֶת תַּפְקִידוֹ, וְאָז...