רָפִי אָרַז בְּתוֹךְ הַשַּׂקִּים שֶׁיְּלָדָיו נָתְנוּ לוֹ כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל גַּרְעִינִים לְפִי בַּקָּשַׁת יְלָדָיו, וּמָסַר אֶת הַשַּׂקִּים לַיְּלָדִים.
" הִנֵּה מָה שֶׁבִּקַּשְׁתֶּם, לְאָן אַתֶּם לוֹקְחִים אֶת הַשַּׂקִּים"?
"לֹא נוּכַל לְגַלּוֹת לְךָ כְּרֶגַע" עָנוּ הַיְּלָדִים בְּיַחַד, וְלָקְחוּ אֶת הַשַּׂקִּים עַל גָבַּם – וְלַדֶּרֶךְ...
אֲבָל רָפִי לָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַהַסְוָאָה שֶׁלּוֹ וְחָמַק וְעָקַב אַחֲרֵיהֶם.
רָפִי עָקַב אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְעֵץ הַתּוּת, וְאָז הוּא הִתְחַבֵּא וְרָאָה אֶת הַחֲלָלִית ותוֹלָעֶי הָעֲנָק.
בִּתְחִלָּה רָפִי נִבְהַל וְרָצָה לִתְקֹף אֶת הַתּוֹלַעִים סְנוּפִּי ושְלוֹך עַל מְנַת לְהָגֵן עַל יְלָדָיו, אֲבָל כְּשֶׁרָאָה שֶׁהֵם חֲבֵרִים שֶׁל יְלָדָיו הוּא נִרְגַּע וּבְעֶזְרַת בֶּגֶד הַהַסְוָאָה שֶׁלּוֹ הִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם בְּלִי שֶׁשָּׂמוּ לֵב וְשָׁמַע אוֹתָם מְדַבְּרִים: "זֶה יַסְפִּיק לְחָדְשָׁיִם שֶׁל אוֹכֵל לַצִפורִים, וְלָכֵן בְּכָל חָדְשָׁיִם תִּצְטָרְכוּ לָשׁוּב עִם הַחֲלָלִית וְתָבִיאוּ אוֹסֵף חָדָשׁ שֶׁל גַּרְעִינִים לַכּוֹכָב תּוּת" אָמַר אֲבִי.
"כֵּן, אֲבָל אֵיךְ נְשַׁכְנֵעַ אֶת הַצִפורִים שֶׁגַּרְעִינִים יוֹתֵר בְּרִיאִים וּטְעִימִים מִתּוֹלַעִים"? אָמְרָה סְנוּפִּי בִּדְאָגָה.
"מָה אָמַרְנוּ, דַּיָּה לְצָרָה בִּשְעָתָה" אָמַר אֲבִי, וְכֻלָּם צָחֲקוּ, אֲבָלעֲדַיִן הָיְתָה מְעַט עַצְבָּנוּת וְדָאֲגָה בְּקוֹלָם.
לְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ לְהַעֲמִיס אֶת כֹּל הַשַּׂקִּים לְתוֹךְ הַחֲלָלִית כֻּלָּם נִכְנְסוּ לָחֲלָלִית וְאָז רָפִי הִתְגַנֵּב גַּם הוּא לָחֲלָלִית וְלִבּוֹ פִּרְפַּר מִפַּחַד כַּאֲשֶׁר הַחֲלָלִית הִמְרִיאָה לַשָּׁמַיִם.
הַטִּיסָה הָיְתָה נְעִימָה עַד שֶׁרָפִי, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָלֶכֶת לַשְּׁרוּתִים לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאָפֶּק יוֹתֵר (וְכָיָדוּע לְהִתְאָפֶּק זֶה מַמָּשׁ לֹא בָּרִיא), וְאָז הוּא לָחָשׁ לרָחֵלי: "רָחֵלי שֶׁלִּי... תַּצִּילִי אוֹתִי".
רָחֵל הִסְתַּכְּלָה לְכִוּוּן הַקּוֹל וּפִתְאֹם רָאֲתָה אֶת רָפִי אָבִיהָ בְּבִיגְדֶי הַהַסְוָאָה הַמְצוּיָנִים שֶׁלּוֹ.
"אַבָּא, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה"?
כֻּלָּם הִסְתַּכְּלוּ עַל רָפִי וְהוּא הָיָהמְאֹד נָבוֹךְ: " אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת פִּיפִּי לִפְנֵי שֶׁיִּבְרַח לִי"?
כֻּלָּם צָחֲקוּ וְאָבִי הִסְבִּיר לַתּוֹלַעִים שֶׁרָפִי הוּא אֲבִיהֶם, וְכֵן הִסְבִּיר לְרָפִי כֵּיצַד עוֹשִׂים פִּיפִּי בָּחֲלָלִית.
אַחַר כָּךְ רָפִי הִסְבִּיר לָהֶם שְכֶּאָבָּא שֶׁאוֹהֵב וְשׁוֹמֵר עַל יְלָדָיו הוּא הָיָה חַיָּב לְוַדֵּא שֶׁשּׁוּם דָּבָר רַע לֹא יִקְרֶה לָהֶם, וְלֹא סָבִיר שֶׁיְּלָדִים בְּגִילָם יֵעָלְמוּ לְיָמִים שְׁלֵמִים בְּלִי שֶׁהַהוֹרִים יֵדְעוּ הֵיכָן הֵם, וְלָכֵן הוּא הָיָה מְחֻיָּב כְּאַבָּא לַעֲקֹב וְלִרְאוֹת שְשְלוֹמָם טוֹב.
כֹּל הַדֶּרֶךְ מִכָּאן וְהָלְאָה הַיְּלָדִים וְהַתּוֹלַעִים נֶהֱנוּ מֵהָאַבָּא הָכֶּיפִי הַזֶּה, וְאָז הֵם הִסְבִּירוּ לוֹ אֶת הַבְּעָיָה שֶׁל הַצִפוֹרִים.
רָפִי אָמַר: "בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן לֹא אַסְכִּים שְיֶלָדָיי יְסַכְּנוּ כָּךְ אֶת חַיֵּיהֶם, וְלֹא יִהְיֶה מַצָּב שֶׁאֲבִי וְרָחֵל יִהְיוּ אוֹכֵל וּמָזוֹן לְצִפוֹרִים"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה